המתכות המקובלות ביציקה זו הן – אבץ אלומיניום, מגנזיום: ובמידה מועטה יותר – פליז ונחושת.
שיטת
יציקה זו היא הכלכלית ביותר ליציקת גופים מסובכים ומדויקים במשקל של 0.1-20 ק"ג . חוזקן של יציקת לחץ גבוה ב – 20%-50% לעומת יציקות המבוצעות בדפוסי חול. במקרים רבים אין צורך בעיבוד שבבי נוסף. עקב האפשרות לקבלת דפנות דקות מאוד ניתן להגיע לחיסכון ניכר בחומר גלם בלי לפגוע בחוזק היציקה.
חסרונה של שיטה זו הוא בעלות הגבוהה של ייצור התבניות. הרצת התהליך מאלצת לבחור בשיטת יציקה זו רק כאשר נדרשות סדרות גדולות מאוד וייצור המוני.
עמידותה של התבנית ביציקת חומרים שונים גבוהה מאוד, כפי שניתן לראות:
נתכי אבץ - 300,000 יחידות
נתכי מגנזיום - 120,000 יחידות
נתכי אלומיניום - 100,000 יחידות
לנתכי פליז ונחושת - 10,000 יחידות
בשיטה זו מייצרים בדרך-כלל חלקי מיבנה מורכבים אשר עיבודם מסובך מאוד או יקר וכן כאשר לא ניתן לצקת בשיטות אחרות. הכנסת תותבי פלדה, בנקודות החיבור של רכיבים אחרים אל הרכבים המיוצרים ב
יציקת לחץ, מרחיבה מאוד את קשת האפשריות בסוג יציקה זה. דרגות הדיוק המקובלות הן: 13 IT - 11 IT. במקרים מיוחדים ובמידות מסוימות ניתן להגיע גם לדרגות 19 IT טיב פני השטח המתקבל: 250√ - 32√.
נתונים עיקריים לתכנון יציקות לחץ:
עובי דפנות מומלץ:
לנתכי אבץ - 0.5-3 מ"מ
לנתכי אלומיניום ומגנזיום - 0.8-4 מ"מ
לנתכי פליז ונחושת - 1.5-5 מ"מ
רדיוס העגלה – 0.8-1.0 מ"מ
מידות קדח ותבריג מינימאליות:
לנתכי אבץ 1.5 Ø מ"מ תבריג M6:
לנתכי אלומיניום ומגנזיום 2.5 Ø מ"מ תבריג M12:
לנתכי מגנזיום 2 Ø מ"מ תבריג M6:
לנתכי פליז נחושת 3 Ø מ"מ תבריג M12:
שיפועים במישורים חיצוניים ופנמיים (B) – 15-30.