תרשימי מוצרים לביצוע בשיטת המבלטנות
מיון פעולות ה
מבלטנות:
- גזירה. על-ידי פעולה זו מייצרים פרטים שטוחים ממתכות ואל מתכות ואל-מתכות בעובי של 0.05 מ"מ עד 20 מ"מ. הדיוק המתקבל תלוי בעובי חומר הגלם ובמידות הפריט עצמו. לדוגמה: בעובי של 0.2-0.5 מ"מ ואורך עד 50 מ"מ – הדיוק הוא 0.1 ± מ"מ: בעובי 1.0-2.0 מ"מ ואורך עד 50 מ"מ – הדיוק הוא 0.2 ± מ"מ. טיב פני השטח לאורך קו החיתוך מתקבל בדרגות 1000 √ - 250 √.
בתוך תנור חימום. בריתוך של גלמים מנחושת ופליז דרוש חימום מוקדם, כדי להתגבר על אובדן חום, בגלל מוליכות החומרים הגבוהה, ויש להקפיד על הניקיון של אזורי הריתוך.
קשה לרתך גלמים מ
אלומיניום, עקב נטייתה החזקה של מתכת זו לחמצון ובשל ההבדל הגדול בנקודת ההיתוך שבין שכבת החמצון Cº2050 והאלומיניום עצמו Cº660. את הגלמים המרותכים מאלומיניום יש לחמם חימום מוקדם, בגלל מוליכות החום.
תכנון ובחירה של חומרי גלם לחלקי מכונות
הגורמים המשפעים בתהליך קביעת חומרי-גלם לחלקי מכונות הם:
- שיטת תכנון הפריט ויועדו:
- החומר הנדרש לייצור הפריט
- דרישות טכניות
- גודל סידרות הייצור
בחירת חומר-גלם היא פעולה מורכבת מכמה גורמים:
- שיטת הייצור
- קביעת תוספות העיבוד בכל מישור ומישור:
- קביעת מידות וסיבולות
- קביעת הדרישות המטלורגיות כגון: מבנה החומר, הקושי וכדומה.
את ההחלטה הסופית להגדרת חומר-הגלם יש לקבל לאחר חישוב כלכלי המורכב מעלות חומרי הגלם ועלות תהליך הייצור המתבקש כתוצאה מחומרי-גלם נתון. עדיפות תינתן לחומר-גלם אשר יאפשר עלות טכנולוגיות מינימאלית של המוצר. אם תוצאת החישוב הכלכלי המורכב זהה באפשריות השונות לבחירת חומר-גלם, יש להעדיף את חומר הגלם בעל מקדם ניצול החומר הגבוה יותר.
מקדם זה מהווה נתון טכני וכלכלי ומאפיין את ניצול החומר בתהליך העיבוד השבבי. הוא מחוש כיחס בין משקל המוצר הסופי לבין המשקל של גלם המוצא:
נG:מ K=G
V.Y = G
כאשר:
מ G – משקל המוצר הסופי
נG – משלם גלם המוצא בק"ג:
V – נפח חומר –הגלם:
Y – משקל סגולי של חומר-גלם
מחיר חומר-הגלם הנדרש לייצור פריט ממוט
מעורגל – מחושב לפי הנוסחה הבאה, המבוססת על מחיר יחידת משקל של המוט משקל השבבים והנופלות ממוט מעורגל באורך תקני.
נ
A. (מ-Gנ( G A ננ N=G
1000