טיפולים כימיים - השחרה, אילגון, פסיבציה, אלקטרו פוליש ועוד
טיפול כימי להגברת עמידות הנירוסטה מפני חלודה, ע"י יצירת שכבת תחמוצת על פני הנירוסטה.לכל ברזל או פלדה יש נטייה להתחמצן, כלומר להגיב עם חמצן במקרה של מגע. לתוצאה מנטייה זו קוראים "חלודה", או קורוזיה. בעקבות מגע של אטומי הברזל הנמצאים בפלדה עם אטומי החמצן הנמצאים באוויר (או בסביבה לחה אחרת, כגון מים), מתרחשת תגובה כימית בין האטומים ונוצרת התחמצנות לא רצויה
לחץ כאן להמשך הכתבה בתחתית העמוד >>
על מנת להקטין את נטייתה של הפלדה ליצור תגובה זו ולהחליד, מקובל להעביר את הפלדה טיפול הנקרא "פסיבציה" (בעברית – "אידוש"). על ידי תהליך זה ניתן להפוך את הפלדה לפסיבית או "אדישה" לחמצן. כך שלא תגיב עמו ותיצור קורוזיה.
פלדת אל חלד (הידועה בארץ בכינויה "נירוסטה"), היא סגסוגת פלדה המכילה לפחות 11% כרום. הכרום בסגסוגת זו יוצר שכבת תחמוצת כרום דקה שכמעט בלתי ניתן להבחין בה. שכבת תחמוצת זו "מגנה" על שאר החומר מתחתיה ומונעת מהחמצן להגיב עם הברזל. שמה השני של הנירוסטה הוא אומנם "פלדת אל חלד", והיא אכן עמידה בפני קורוזיה יותר מפלדה רגילה, אך היא עדיין מתחלדת.
הסיבות להתחלדותה של נירוסטה הם רבות:
- סביבת מליחה במיוחד.
- איכות פלדת הנירוסטה ירודה.
- אזור בפלדה עצמה עשיר במיוחד באטומי ברזל (ולא באטומי כרום) בעלי נטייה להחליד.
- הנחת כלי עשוי ברזל יצוק בתוך מיכל עשוי נירוסטה והשארתו למשך זמן רב שם.
- שימוש בנירוסטה בסביבה תוקפנית מבחינה כימית.
מכיוון שגם לנירוסטה נטייה להחליד (אם כי פחות מפלדה רגילה), מבצעים גם עליה את תהליך הקורוזיה, על מנת להפוך אותה לפלדה עמידה במיוחד בפני התחמצנות. לפסיבציה של נירוסטה יש שימוש רב כאשר יש צורך בכלים עמידים במיוחד.
תהליך הפסיבציה:
המצאת השימוש המסחרי בתהליך הפסיבציה מיוחסת למטלורג בריטי בשם הארי בראיירלי, בתחילת המאה ה-20.
תהליך הפסיבציה הינו תהליך כימי בו מוסרת שכבת הברזל החופשי – הרגיש לחמצן – מפני השטח של הנירוסטה. בתום הטיפול, נוצרת שכבת תחמוצת טבעית ושקופה כתוצאה מהמגע עם אטומי החמצן שבאוויר, וכך בעצם הנירוסטה מקבלת עמידות והגנה מפני הקורוזיה הלא רצויה. טיפול זה מתבצע בסביבת אוויר, ולא בתוך אמבט טיפול.
ניתן להוסיף – לפי הצורך – חומרים נוספים כגון ניקל, מוליבדן, מגנזיום, טיטניום ועופרת לקבלת תכונות נוספות.