פורסם הדו"ח השנתי של מרכז טאוב המתריע על אי שיוויון ופערים הולכים וגדלים בהכנסות, בהשכלה ובבריאות.

פרופ' דן בן-דוד

דו"ח מצב המדינה השנתי של מרכז טאוב שהתפרסם השבוע מתריע: לצד נתונים מאקרו-כלכליים טובים ביחס למדינות המערב, הולכים ומעמיקים הפערים בהכנסות, בהשכלה ובבריאות ומצטיירת תמונה ארוכת טווח שאינה מבשרת טוב לעתיד
חוקרי המרכז, הנמנים בין החוקרים האקדמיים המובילים בישראל, מציגים בדו"ח נתונים חדשים על מצב התעסוקה, החינוך, הבריאות, הרווחה ועוד. מנהל מרכז טאוב, פרופ' דן בן-דוד, העביר אמש לרוה"מ , לשר האוצר ולמשרדים הרלוונטיים את הדו"ח המלא על מצב המדינה, הכולל המלצות אופרטיביות לשינוי מדיניות
מרכז טאוב העביר ללשכת רוה"מ, לשר האוצר ולמשרדי הממשלה את דו"ח מצב המדינה – חברה, כלכלה ומדיניות 2010. הדו"ח השנתי של מרכז טאוב מציג תמונת-על מקצועית בשפה בהירה של התוואים החברתיים והכלכליים עליהם נמצאת ישראל ומציע המלצות למדיניות.
הסוגיה המרכזית בדו"ח – סוגיה שחוצה תחומים – היא סוגיית אי-השוויון, הבאה לידי ביטוי במרבית הפרקים של דו"ח 2010. מהדו"ח עולה כי בישראל הולכים ומעמיקים הפערים בהכנסות, בהשכלה ובבריאות. מרכז טאוב מראה שרמת החינוך בארץ היא גורם מרכזי לכך. המפתח לצמיחה כלכלית בת קיימא הוא שיפורים מתמידים בפריון – מה שמגביר את הביקוש לעובדים משכילים ומיומנים, ומקטין את הביקוש לעובדים בעלי השכלה נמוכה. בישראל הענייה יותר של תחילת שנות השבעים, שיעורי התעסוקה בקרב כל קבוצות ההשכלה היו גבוהים מ-90 אחוז. בישראל המתקדמת יותר, של המילניום הנוכחי, שיעורי התעסוקה הולכים וצונחים ככל שרמת ההשכלה נמוכה יותר. אם לפני 40 שנה, למעלה מ-90 אחוז מבעלי 1-4 שנות לימוד היו מועסקים, שיעורם היום קרוב ל-50 אחוז בלבד. בקרב בעלי 5-8 שנות לימוד, שיעור התעסוקה אינו עובר את ה-60 אחוז.
אנשים משכילים מועסקים יותר ומשתכרים יותר. כתוצאה מכך, כפי שמלמד הדו"ח, שיעורי העוני בקרבם נמוכים יותר, נגישותם לטיפול רפואי ולתרופות טובה יותר, והישגי ילדיהם בלימודים גבוהים יותר.
לאור הירידה הגדולה והנמשכת בביקוש לעובדים בעלי השכלה נמוכה, היה ניתן לצפות, שממשלת ישראל תפעל בנחישות להקטנת ההיצע של מעוטי ההשכלה והמיומנות. אך הממשלה עושה בדיוק את ההיפך: היא מאפשרת יבוא של מאות אלפי עובדים לא-ישראלים  בעלי השכלה נמוכה – בהיקף של עובד אחד מכל שבעה עובדים במגזר העסקי – ובכך מונעת התאוששות בתעסוקה ובהשתכרות של ישראלים בעלי השכלה נמוכה.
בזמן שהתמונה המאקרו-כלכלית בהווה נראית טוב ביחס למדינות המערב, המתאוששות מהמשבר הכלכלי החמור, התחזית לישראל בטווח הארוך בעייתית למדי. מרכז טאוב מראה, כי הדבר קשור באופן הדוק לרמת החינוך הניתנת לחלק גדול וגדל בחברה הישראלית. החינוך שילדי המדינה מקבלים היום יקבע לא מעט את יכולתה של ישראל העתידית להחזיק משק של עולם ראשון.
בין הממצאים העיקריים בדו"ח:
· תמונת המאקרו
-קיים פער בין המצב הטוב המשתקף באינדיקטורים השונים לפעילות השוטפת של המשק, לבין האופק המדאיג לנוכח הבעיות ארוכות הטווח.
-בחמש השנים האחרונות, ההוצאות הציבוריות האזרחיות של ישראל ירדו ביחס לתוצר, בעוד שהן עלו במרבית מדינות המערב.
· תעסוקה ורווחה
-פערי השכר בישראל גבוהים בהשוואה לכל מדינה מפותחת אחרת, והם מתבטאים בעיקר בפערי השכר בין עובדים בעלי רמות השכלה שונות.פערי השכר בין שכירים עם ניסיון עבודה של 10 שנים ומעלה לבין שכירים עם פחות ניסיון עבודה נעים סביב ה-50% במשך העשור האחרון, ופערי השכר בין גברים לנשים ירדו מכ-40% לסביבות ה-35% בתקופה זו. לעומתם, פערי השכר בין שכירים בעלי יותר מ-12 שנות לימוד לבין בעלי עד 12 שנות לימוד גדלו מ-66% ב-1998 ל-80% ב-2009.
-שיעור העוני בקרב האוכלוסייה העובדת בישראל גבוה ונמצא במגמת עלייה. כיום מרבית העניים בישראל באים מקרב משפחות עובדות.
-המשפחות החד-הוריות בישראל נוטות להיות עניות מאד – למעלה משליש ממשפחות אלה נמצאות מתחת לקו העוני – גם בהשוואה למשפחה הישראלית הזוגית וגם בהשוואה למשפחה החד-הורית המערבית .
· חינוך
-לאחר שהוכנסו תיקונים ושינויים בהגדרת הנתונים המדווחים על ישראל, מתברר שתנאי העבודה והשכר של מורי ישראל טובים בהרבה ממה שנהוג היה לחשוב, לעומת עמיתיהם בחו"ל. כמו כן, בקרב התלמידים שאינם חרדים או תושבי מזרח ירושלים, חלה עלייה בשיעור הלומדים בכיתה י"ב, בשיעור הניגשים לבחינות הבגרות ובשיעור הזכאים לבגרות, שציוניהם עומדים בתנאי הסף ללימודים גבוהים.
-בין 2000 ו-2010, מספר התלמידים במערכת החינוך הממלכתית והממלכתית-דתית ירד באחוז אחד בזמן שמספר התלמידים הערבים גדל ב-46% ומספר התלמידים החרדים גדל ב-58%.
-במחקר הבוחן את רמת ההשכלה של ילידי 1955-1981 נמצא, שחל צמצום בפערים בשיעורי הזכאות לבגרות בין שכבות חברתיות-כלכליות שונות .שיעור הזכאים לבגרות בקרב ילידי 1955-59, שהוריהם בעלי השכלה יסודית בלבד, היה 40%. בקרב ילדים שנולדו שני עשורים מאוחר יותר, בשנים 1975-81, שיעור הזכאים לבגרות בקרב ילדים שהוריהם בעלי השכלה יסודית בלבד עלה ל-55%. אולם, במערכת ההשכלה הגבוהה, למרות התרחבותה הניכרת, נשמר אי-השוויון החברתי-כלכלי.
-ניתוח נתונים ממחקרי PISA 2000ו-PISA 2006מלמד, שגודל האוכלוסייה הצעירה בישראל, הנובע משיעורי ילודה גבוהים, מסביר את מרבית הפער בין ציוני התלמידים הישראלים ובין הממוצע הבינלאומי.
-על פי מבחני TIMSS 2003הבינלאומיים, מתברר כי אם רמת המשמעת בקרב תלמידי ישראל הייתה עולה לממוצע הבינלאומי, פערי ההישגים בין ישראל לשאר המדינות היו מצטמצמים מאוד.
-בהשוואה ל-25 מדינות מפותחות, תוצאות מבחני ה-PISAהאחרונים מצביעות על כך, שההישגים של ילדי ישראל הם הנמוכים ביותר, הפערים בהישגים הם הגבוהים ביותר. ואפילו ההישגים של התלמידים המצטיינים בארץ נמוכים מאלה של המצטיינים ב-24 מתוך 25 המדינות.
· בריאות
הפערים בין המרכז והפריפריה בתחום הבריאות ממשיכים להיות ניכרים, והתיקון לנוסחת ההקצאה למערכת (נוסחת הקפיטציה), שהוכנס בראשית 2011, אין בו כדי להתמודד עמם. ניצנים ראשונים של המצב כבר נראים במדדי בריאות הציבור.
· דעת הקהל
ממצאי הסקר החברתי השנתי של מרכז טאוב מגלים כי תחושת הביטחון החברתי עלתה בשנה האחרונה, לאחר מספר שנים של ירידה .בחברה הישראלית, רמת ההכנסה ורמת ההשכלה של הפרט משפיעות (במידות שונות של עוצמה) על ההבדלים בתחושת הביטחון החברתי.
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, בראשות פרופסור דן בן-דוד, הינו מוסד עצמאי ולא-מפלגתי למחקר חברתי-כלכלי, היושב בירושלים. המרכז מספק למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב מבט-על בתחומי הכלכלה והחברה. הצוותים הבינתחומיים – הכוללים חוקרים בולטים מהאקדמיה ומומחים מובילים מתחומי המדיניות – והצוות המקצועי של המרכז עורכים מחקרים ומציעים המלצות למדיניות בסוגיות החברתיות-כלכליות המרכזיות מולן ניצבת המדינה.