סין השאירה מאחור עשרות שנות עוני כשסגן ראש הממשלה, דנג שיאופינג, טס ליפן ב-1978 לחתום על הסכם שלום היסטורי בין שתי המדינות. מסעותיו של דנג ביפן כללו ביקור מוצנע במפעל ייצור פלדה שפעל בטכנולוגיות העדכניות ביותר.
מפעל הפלדה היפני ההוא נחשב למודל שעליו התבסס מפעל הייצור הראשון, באוסטיל (Baosteel) שממשלת סין רצתה לבנות בשנחאי כאחד מעמודי התווך של תוכניתה להפוך את כלכלתה החקלאית של המדינה לכלכלה תעשייתית רבת עוצמה.
תג המחיר הראשוני של באוסטיל היה גבוה: 6 מיליארד דולר, או פי 36 מיתרות המט"ח של סין באותה העת. תגובתו של דנג הפכה לחלק מהפולקלור הלאומי: "אם אנחנו כבר עושים את זה, בואו נעשה את זה בגדול".
דנג, שנפטר ב-1997, לא זכה לראות לאיזה גודל הגיע הפרויקט. בעת ביקורו ביפן, ייצרה סין 4% בלבד מהפלדה בעולם. השנה עומדת סין לייצר יותר מ-50% מהפלדה בעולם - כמות שיא של 923 מיליון טונות, על פי אומדן הממשלה. ב-1993 ייצרה סין לראשונה יותר פלדה מארה"ב, וב-1996 יותר מיפן, ואשתקד היא ייצרה פי שלושה מכמות הפלדה שייצרו ארה"ב, רוסיה ויפן ביחד. הפלדה הפכה את תעשיות בניית כלי השיט והרכב של סין לגדולות ביותר בעולם.
בארה"ב משמשת הפלדה הסינית לייצור כל פריט שהוא - החל בגשרים וצינורות נפט וכלה במכשירי חשמל לבית וסכו"ם.
בתוך ארבעים שנים של מאמצים חסרי לאות הפכה סין למעצמת פלדה. הודות לביקוש העולמי, הסובסידיות הממשלתיות, ההלוואות הזולות והטבות המס, הפכה כלכלת המדינה מאחת העניות ביותר בעולם לכלכלה השנייה בגודלה. זוהי אחת הסיבות העיקריות למתח הנוכחי ביחסי הסחר בכלכלה העולמית.
להמשך הכתבה בגלובס לחץ כאן