החוק יאסור הבערה ושריפת פסולת ויטיל אחריות ישירה על מחזיקי הקרקע בו התבצעה שריפת פסולת

החידוש המרכזי הוא בקביעת חזקה המטילה את האחריות השריפה על בעל הקרקע בה היא נגרמה!
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: "החוק יצמצם את תופעת שריפות הפסולת שהפכה מכת מדינה וימנע נזקים בריאותיים וסביבתיים."
על פי הצעת החוק, על הפרת האיסור על הבערת פסולת, יוטל עונש של עד שנת מאסר או קנס מירבי של 226,000 ₪ ליחיד וכפל הקנס לתאגיד.
המשרד להגנת הסביבה הפיץ היום תיקון לחוק שמירת הניקיון שיאסור להבעיר ולשרוף פסולת ויקבע חזקת אחריות על מי ששריפות הפסולת מתרחשות בקרקע שבבעלותו או בפיקוחו.
מטרת תיקון החוק לחזק את כלי האכיפה נגד שורפי פסולת ולמנוע שריפות פסולת במצבורי פסולת פיראטיים, בשטחים פתוחים וכו'. יש לציין, כי על פי נתוני כיבוי אש בשנת 2009, התרחשו כ- 17,000 שריפות פסולת ברחבי הארץ.
יודגש, כי כבר היום המשרד פועל לשם מניעת מפגעים הנגרמים מטיפול לקוי בפסולת מוצקה, לרבות נגד אתרי פסולת פיראטיים, תחנות מעבר לא מוסדרות, השלכות פסולת ברשות הרבים ושריפות פסולת. בין היתר, נערכות פעולות בתיאום עם משרד החקלאות בתחום צמצום ומניעת שריפות גזם ופסולות חקלאיות במגזר החקלאי, וכן פעולות הסברה במגזרים שונים במטרה להבהיר את הסכנות הסביבתיות והבריאותיות שבשריפות פסולת אלה.
עם זאת עולה, כי ישנם פערים שבמצב המשפטי הקיים המקשים על פעולות אכיפה אלה, בכך שעד כה לא נקבע בחקיקה איסור מפורש על שריפה של פסולת, כשלעצמה. כמו כן, עולה קושי ממשי בפעולות האכיפה, לאור העובדה כי ברוב המקרים לא ידועה זהותו של שורף הפסולת או שלא ניתן לאתרו באמצעי חקירה המקובלים. המשרד רואה בתיקון המוצע כלי חשוב להתמודדות עם תופעת שריפות הפסולת ובא לתת מענה לפערים שצוינו לעיל.
לאור היקף תופעת שריפת הפסולת בישראל ולאור הנזקים הבריאותיים הקשים הנגרמים לציבור ממנה, כפי שמפורט ברקע להודעה זו, החליט השר להגנת הסביבה להורות על הכנת החוק כלהלן:
עיקרי תיקון החוק המוצע

1. איסור הבערת פסולת - איסור על הבערת פסולת, מכל סוג שהוא, בשריפה פתוחה או בלתי מבוקרת, לרבות בכלי קיבול או במיכלי אצירה שאינם אטומים.
2. אחריות המחזיק בקרקע- לקבוע אחריות על מחזיק הקרקע או מי שהקרקע בשליטתו או בפיקוחו כאילו הוא הבעיר את הפסולת, אלא אם הוא הוכיח את זהותו של מבעיר הפסולת או הוכיח שעשה כל שניתן למנוע את הבערת הפסולת.
3. תיקונים בהסדרים למתן צו לשמירת הניקיון – לאפשר לפקחי המשרד סמכות להורות על כיבוי השריפה ובמקרים בהם ההוראה לא מתבצעת, כיבוי השריפה יתבצע על ידי המדינה וכפל הוצאות הכיבוי יוטלו על מי שהוטלה עליו ההוראה.
4. תיקונים בהסדרת שריפות גזם- מוצע לקבוע כי מתן רישיונות על ידי המפקח יעשה על פי אמות מידה שייקבעו בהסכמת השר להגנת הסביבה. וכן מוצע לקבוע כי תקנות וצווים לפי חוק למניעת שריפות בשדות, יעשו בהתייעצות עם השר להגנת הסביבה.

רקע              
אתרי הפסולת הפיראטיים נמצאים בכל מקום: בשולי ישובים, בשטחים פתוחים, במחצבות נטושות או בסמוך לשכונות מגורים ומוסדות חינוך והם גורמים לפגיעה קשה באיכות החיים, ולמפגעים סביבתיים קשים: מפגעי ריח, זיהום מקורות מים וקרקע, זיהום אויר, השחתת שטחים פתוחים ופגיעה קשה בבריאות התושבים, בטווח הקצר והארוך.
הסכנה הבריאותית גוברת כאשר אתרי הפסולת נמצאים סמוך לבתי ספר ושכונות מגורים – אוכלוסיות רגישות כגון ילדים, חשופות לסיכון מוגבר.
האתרים מכילים פסולת מוצקה מגוונת הכוללת פסולת ביתית, פסולת בניין ופסולת חקלאית, ובחלק מהאתרים פסולת מסוכנת כגון אסבסט, פגרי בע"ח עליהם מתפתחים מפיצי מחלות שונים, שאריות צבעים ודלקים המוגדרים מסוכנים וצמיגים המשמשים כמוקדי גידול יתושים.
הסכנה הבריאותית גוברת עקב אירועי שריפה של פסולת, לרבות צמיגים הגורמים לפליטות של חומרים רעילים ומסוכנים המתפזרים לסביבה. כל אלה עלולים לגרום לנזקים בריאותיים לטווח הקצר והארוך.
השריפות באתרי הפסולת גורמות, לפיכך, לנזקים לסביבה ולבריאות ותורמות בין השאר, להתחממות הגלובלית. כמו כן, גורמות השריפות נזקים כלכליים המתבטאים בירידת ערך הקרקעות, עלויות כיבוי ובזבוז כמויות גדולות של מים. כל זאת, בנוסף לעלויות הכלכליות ארוכות הטווח הנלוות לשיעור התחלואה הגבוה בקרב תושבי הישובים הסמוכים לאתרים.
כשלון בטיפול במפגעים הללו, מהווה איום ממשי לבריאות הציבור, לקירוב נושאי מחלות ומזיקים למשכנות אדם, לשריפות בגבול ישובים וזיהום אויר חמור.
סיכונים ונזקים
- השפעות בריאותיות
אנשים שחשופים לגזים רעילים יכולים להתנסות בגירויי עיניים ואף, קשיי נשימה, שיעול והתקפי לב. שריפות פיראטיות מזיקות במיוחד, שריפת פסולת מבית אחד יכולה לפלוט לאוויר יותר דיאוקסין משריפה תעשייתית.
הגז שנפלט משריפת אשפה ועץ כשאינה מבוקרת יכולה לגרום לקשיי נשימה. בנוסף, נמצא כי חולי אסטמה ומחלת ריאות אחרת נמצאים בסיכון גבוה כאשר הם חשופים לשריפת פסולת פיראטית, שריפת פסולת פיראטית הינה הגורם העיקרי לדיאוקסין.
- הסיכונים לזיהום מים מאתרי פסולת
א. זיהום מים עיליים, מעיינות, נחלים ומאגרי מים באמצעות נגר עילי המזהם מקורות מים.
ב. זיהום אקוויפרים וקידוחי מים, שנעשה באמצעות תהליכי חילחול והחדרת מזהמים לקרקע.
ג. באתרים הפיראטיים חסרים הסידורים לאיסוף התשטיפים הנושאים בתוכם את החומרים המזהמים.
- הסכנה הזיהומית של סוגי פסולת שונים באתרים הפיראטיים
מעבר לסיכון הקיים עקב היעדר אמצעים למניעת חילחול של תשטיפי הפסולת, נעדרים אתרים אלו פיקוח, ואנשים יכולים להרחיק אליהם כל פסולת ללא כל מגבלות, כולל חומרים כימיים מסוכנים ביותר כגון: מתכות כבדות, חומרים אורגניים מסרטנים, גורמי מחלות ועוד.
- סיכונים לזיהומים אחרים
א. גזי החממה בשל גז המתאן המצטבר באתרים אלו.
ב. יש סכנת שרפות והשלכותיהן על מפגעי עשן, בריאות, נוף, כושר גידול ביומסה והתדלדלות קרקעות.
ג. הפסולת מושכת כיום בעלי חיים מזיקים ונשאי מחלות פוטנציאליים (כלבת) למקומות יישוב.
במקרים לא מעטים מצבורי פסולת נשרפים, באופן מכוון או לא מכוון, תוך גרימת מפגעים סביבתיים ובריאותיים קשים.
שריפות הפסולת נגרמות מסיבות שונות:

• הצתה מכוונת לשם חשיפת מתכות וברזל הנמצאים בתוך הפסולת, לרבות בכבלי חשמל וצמיגים;
• שריפה מכוונת לשם צמצום נפח הפסולת ולאפשר השלכת פסולת נוספת במקום;
• שריפה מכוונת של פסולת חקלאית בשולי שדות וחלקות חקלאיות, במטרה להיפטר מפסולת זו;
• שריפה מכוונת במטרה לפנות את הפסולת מהמקום ולאפשר שימוש אחר בשטח או לפנות דרכי מעבר;
• שריפה לא מכוונת (כתוצאה מגיצים, סיגריות בוערות, חום השמש, מכות ברק וכד').